הכתובה היא מסמך משפטי-הלכתי עתיק במסורת היהודית, המסדיר את זכויותיה הכלכליות של האישה בנישואין ובמקרה של גירושין או התאלמנות. בעת גירושין, תביעת הכתובה מעוררת שאלות מורכבות הנוגעות לממשק שבין דיני המשפחה האזרחיים וההלכה היהודית.
סוגיית תביעת הכתובה בישראל מצויה בצומת ייחודי שבין המשפט הדתי למשפט האזרחי, ומושפעת מהחקיקה, מפסיקות בתי המשפט האזרחיים ומהחלטות בתי הדין הרבניים. הבנת המורכבות של תביעת כתובה דורשת היכרות עם שתי מערכות המשפט ועם האינטראקציה ביניהן.
הכתובה, שמקורה בתקופת בית שני (לפני כ-2,000 שנה), נועדה במקור להגן על זכויות האישה ולהבטיח את ביטחונה הכלכלי במקרה שבעלה יגרש אותה או ילך לעולמו. בימינו, לצד דיני המשפחה האזרחיים המודרניים, הכתובה עדיין מהווה מסמך משפטי בעל תוקף בחוק הישראלי ובהלכה היהודית.
בישראל, יש לכתובה מעמד מיוחד בשל המבנה הייחודי של מערכת המשפט, שבה ענייני נישואין וגירושין של יהודים מצויים בסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים, בעוד שהיבטים רכושיים וכלכליים יכולים להידון גם בבתי המשפט לענייני משפחה. מצב זה יוצר לעתים מתחים ואי-בהירויות לגבי תביעות כתובה, במיוחד לאור פסיקות שונות ולעתים סותרות של שתי מערכות המשפט.
עם השינויים שחלו בחברה הישראלית ובחקיקה האזרחית, ובמיוחד לאחר חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, וחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה-1995, התעוררו שאלות חדשות לגבי מעמדה של הכתובה. האם היא נחשבת חלק מאיזון המשאבים הכולל בין בני הזוג? האם יש לראות בה חוזה ממוני נפרד? האם תשלום הכתובה מהווה "כפל פיצוי" לצד תשלומים אחרים במסגרת הגירושין?
מאמר זה יסקור את המסגרת המשפטית וההלכתית של תביעות כתובה בישראל, ויבחן את השאלה מה מגיע ולמי במסגרת תביעת כתובה לאחר גירושין, תוך התייחסות לפסיקות עדכניות ולמגמות בפרשנות של שתי מערכות המשפט.
מאפייני הכתובה ומשמעותה
מהי כתובה ומה תפקידה ההיסטורי והמודרני
הכתובה (כֻּתּוּבָּה בארמית) היא מסמך הלכתי שניתן לאישה בעת נישואיה, המפרט את התחייבויותיו הכלכליות של הבעל כלפיה. המסמך כולל התחייבות לתשלום סכום כספי במקרה של גירושין או מות הבעל, וכן התחייבות לדאוג לצרכיה הבסיסיים במהלך הנישואין.
במקור, הכתובה נועדה להרתיע גברים מלגרש את נשותיהם בפזיזות, שכן הגירושין כרוכים בתשלום משמעותי. בנוסף, היא נועדה להבטיח לאישה אמצעי קיום בסיסיים לאחר הגירושין, בתקופה שבה נשים התקשו לפרנס את עצמן. חז"ל קבעו ש"אסור לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת ללא כתובה", כדי להדגיש את חשיבותה של ההגנה הכלכלית על האישה.
בימינו, עם התפתחות דיני המשפחה האזרחיים והשינויים במעמד האישה, משמעותה של הכתובה השתנתה, אך היא עדיין מהווה מסמך משפטי בעל תוקף. בישראל, הכתובה נחשבת לחוזה משפטי מחייב, שניתן לתבוע את אכיפתו בבית הדין הרבני ולעתים גם בבית המשפט לענייני משפחה.
מבנה הכתובה ותוכנה
הכתובה כתובה בארמית ובעברית, ומורכבת מכמה חלקים עיקריים:
עיקר הכתובה
זהו הסכום הבסיסי שהבעל מתחייב לשלם לאשתו במקרה של גירושין או מותו. לפי ההלכה, עיקר הכתובה הוא 200 זוז לבתולה (המקבילים ל-960 גרם כסף) ו-100 זוז לאלמנה או גרושה. בימינו, הסכום מתורגם למטבע המקומי (שקלים בישראל).
תוספת כתובה
זהו סכום נוסף שהבעל מתחייב לשלם מרצונו החופשי, מעבר לעיקר הכתובה. הסכום נקבע לפי מעמדם הכלכלי של בני הזוג ונוהג המקום. בישראל, הסכום המקובל כיום נע בין 52,000 ש"ח ל-180,000 ש"ח או יותר, בהתאם למנהגי העדות השונות ולמעמד הכלכלי.
נדוניה (נכסי צאן ברזל)
זהו הרכוש שהאישה מביאה עמה לנישואין, שהבעל מתחייב להחזיר לה בערכו המלא במקרה של גירושין.
נכסי מלוג
אלו הם נכסים שהאישה מביאה עמה לנישואין או שהיא רוכשת במהלכם, אך בניגוד לנדוניה, הבעל רשאי ליהנות מפירותיהם (הכנסות, ריבית וכו') במהלך הנישואין. במקרה של גירושין, האישה זכאית לקבל את הנכסים עצמם בחזרה.
מה מגיע בתביעת כתובה
תנאים לזכאות לכתובה
לא בכל מקרה של גירושין האישה זכאית לתבוע את כתובתה. הזכאות תלויה במספר גורמים:
נסיבות הגירושין
ההלכה היהודית מבחינה בין מקרים שבהם הבעל יוזם את הגירושין לבין מקרים שבהם האישה היא היוזמת:
- הבעל יוזם את הגירושין: כאשר הבעל מבקש להתגרש ללא עילה הלכתית מוצדקת (למשל, מאס באשתו או מעוניין באישה אחרת), האישה זכאית למלוא סכום הכתובה.
- האישה יוזמת את הגירושין: כאשר האישה מבקשת להתגרש ללא עילה הלכתית מוצדקת, היא עלולה לאבד את זכאותה לכתובה. זוהי לעתים הסיבה לכך שנשים נמנעות מלהיות היוזמות הרשמיות של הגירושין.
- עילות מוצדקות: אם האישה מבקשת להתגרש בשל התנהגות פסולה של הבעל (כגון אלימות, בגידה, הזנחה), היא עשויה להיות זכאית לכתובה למרות שהיא יוזמת את הגירושין.
התנהגות האישה
ההלכה קובעת מצבים שבהם האישה מפסידה את כתובתה בשל התנהגותה:
- אישה העוברת על דת משה ויהודית: אישה שאינה שומרת על כללי הצניעות או ההלכה היהודית הבסיסיים.
- אישה העוברת על דעת בעלה: אישה שמפרה את התחייבויותיה כלפי בעלה.
- אישה שבגדה בבעלה: במקרה של בגידה מוכחת, האישה מאבדת את זכאותה לכתובה.
אולם, הפרשנות המודרנית של בתי הדין הרבניים להגדרות אלה השתנתה עם השנים, והם נוטים להיות מחמירים פחות בקביעת הפסד הכתובה.
הסכומים והזכויות העומדים לתביעה
במסגרת תביעת כתובה, האישה יכולה לתבוע את הרכיבים הבאים:
עיקר הכתובה ותוספת הכתובה
אלו הם הסכומים הבסיסיים הרשומים בכתובה, כפי שתוארו לעיל. סכומים אלה אינם צמודים למדד באופן אוטומטי, אלא אם כן צוין אחרת בכתובה. בפועל, בתי הדין הרבניים ובתי המשפט האזרחיים נוטים לפסוק את הסכומים בערכם הנומינלי, ללא הצמדה.
נדוניה ונכסי מלוג
האישה זכאית להחזר הנדוניה ונכסי המלוג שהביאה לנישואין, כפי שרשום בכתובה. עם זאת, בימינו, זכויות אלה בדרך כלל מוסדרות במסגרת חלוקת הרכוש לפי חוק יחסי ממון.
מזונות מעוכבת
אם הבעל מסרב לתת גט לאחר שבית הדין פסק שעליו לעשות זאת, האישה עשויה להיות זכאית למזונות מעוכבת, נוסף על תביעת הכתובה.
תביעות נלוות
לצד תביעת הכתובה, האישה יכולה להגיש תביעות נלוות כגון מזונות ילדים, מדור ספציפי, פיצוי בגין סרבנות גט, ועוד.
למי מגיעה הכתובה
מעמד האישה ונסיבות הגירושין
הזכאות לכתובה מושפעת ממעמד האישה ומנסיבות הגירושין:
האישה כתובעת העיקרית
באופן מסורתי, הכתובה נועדה להגן על האישה, והיא הזכאית העיקרית לתבוע אותה. עם זאת, במקרים מסוימים, גם יורשיה יכולים לתבוע את הכתובה לאחר מותה.
השפעת נסיבות הגירושין
כפי שצוין לעיל, נסיבות הגירושין משפיעות באופן משמעותי על הזכאות לכתובה. בפרט:
- גירושין בהסכמה: במקרה של גירושין בהסכמה, הסכם הגירושין בדרך כלל מסדיר את סוגיית הכתובה. לעתים קרובות, האישה מוותרת על תביעת הכתובה במסגרת הסכם כולל.
- גירושין בהליך משפטי: במקרה של גירושין שאינם בהסכמה, זכאות האישה לכתובה תלויה בהכרעות בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לנסיבות המקרה.
מקרים מיוחדים
גירושין אזרחיים בחו"ל
במקרה של זוג שהתגרש בחו"ל בהליך אזרחי, אך לא ערך גירושין הלכתיים (גט), מעמדה של תביעת הכתובה מורכב. לפי רוב הפסיקות, הכתובה עדיין ניתנת לתביעה, שכן מבחינה הלכתית הזוג עדיין נשוי.
מקרים של עגינות
במקרים שבהם הבעל מסרב לתת גט ומעגן את אשתו, בתי המשפט לענייני משפחה עשויים לפסוק פיצויים גבוהים לאישה, לעתים בנוסף לכתובה, כאמצעי לחץ על הבעל.
נישואין אזרחיים
במקרה של זוג שנישא בנישואין אזרחיים בלבד (בחו"ל), ללא חופה וקידושין כדת משה וישראל, מעמדה של הכתובה אינו ברור. רוב הפוסקים סבורים שאין תוקף לכתובה במקרה כזה, אך יש חולקים.
הכתובה לפי ההלכה היהודית
פרשנות הלכתית לחובת תשלום הכתובה
מבחינה הלכתית, תשלום הכתובה הוא חובה גמורה של הבעל במקרה של גירושין שיזם, אלא אם כן יש עילה מוצדקת לפטור אותו:
העיקרון של "לא פלוג"
לפי העיקרון ההלכתי של "לא פלוג" (לא מחלקים), חובת תשלום הכתובה חלה גם במקרים שבהם הרציונל המקורי של הכתובה (הבטחת אמצעי קיום לאישה) אינו רלוונטי, למשל כאשר האישה עשירה או עצמאית מבחינה כלכלית.
עילות לפטור מתשלום הכתובה
ההלכה מכירה במספר עילות הפוטרות את הבעל מתשלום הכתובה:
- מרידת האישה והתנהגות מרדנית לאורך זמן.
- מעשים חמורים של האישה כנגד הבעל.
- בגידת האישה (אם הוכחה כראוי).
שיקול דעת בית הדין
בתי הדין הרבניים מפעילים שיקול דעת רחב בקביעת הזכאות לכתובה ובפרשנות העילות ההלכתיות. ניכרת מגמה של הקלה בדרישות ההלכתיות לזכאות לכתובה, מתוך הבנה של המציאות החברתית המשתנה.
גישות הלכתיות שונות לתביעת כתובה בימינו
קיימות גישות שונות בקרב פוסקי ההלכה ביחס לתביעות כתובה בעידן המודרני:
הגישה המסורתית
רבים מהפוסקים המסורתיים רואים בכתובה התחייבות ממשית שיש לקיימה כלשונה, ללא התחשבות בשינויים החברתיים והכלכליים שחלו מאז תקנת הכתובה.
הגישה המודרנית
פוסקים מודרניים יותר מכירים בכך שמעמד האישה והמציאות הכלכלית השתנו, וכי יש להתחשב בכך בפסיקת הכתובה. לפי גישה זו, יש לבחון את כלל ההסדרים הכלכליים בין בני הזוג, ולא רק את הכתובה בפני עצמה.
גישות ביניים
ישנן גישות ביניים המכירות בתוקפה המחייב של הכתובה, אך מאפשרות להתחשב בשיקולים נוספים, כגון הסדרי מזונות ורכוש אחרים, בקביעת גובה התשלום.
טיפים ועצות מעשיות
לפני הנישואין
בדיקת נוסח הכתובה
זוגות המתחתנים צריכים לוודא שנוסח הכתובה מתאים למנהגם ולרצונותיהם. מומלץ להתייעץ עם רב או עורך דין המתמחה בדיני משפחה.
הסכם ממון
הסכם ממון הנערך לפני הנישואין יכול להסדיר את סוגיית הכתובה ולמנוע אי-הבנות בעתיד. ניתן לכלול בהסכם התייחסות לכתובה ולקבוע את פרשנותה במקרה של גירושין.
תיעוד הנדוניה והנכסים
חשוב לתעד בצורה מסודרת את הנכסים שכל צד מביא לנישואין, במיוחד אם הם מוזכרים בכתובה כנדוניה או נכסי מלוג.
במהלך הגירושין
אסטרטגיה משפטית
בחירת הערכאה המשפטית המתאימה (בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה) חשובה להצלחת תביעת הכתובה. יש לשקול היכן יש סיכוי טוב יותר לזכות בתביעה, בהתאם לנסיבות הספציפיות.
תיעוד ראיות
יש לשמור תיעוד ראיות לנסיבות הגירושין, במיוחד אם הן רלוונטיות לזכאות לכתובה (למשל, ראיות להתנהגות פסולה של הבעל או להיותו היוזם של הגירושין).
הקשר בין הכתובה להסכם הגירושין
בעת ניסוח הסכם גירושין, יש להתייחס במפורש לסוגיית הכתובה ולציין האם האישה מוותרת על תביעת הכתובה במסגרת ההסכם.
לאחר הגירושין
התיישנות
תביעת כתובה כפופה לחוק ההתיישנות, והיא צריכה להיות מוגשת בתוך 7 שנים ממועד הגירושין. אי הגשת התביעה במועד עלולה להביא לאובדן הזכות.
מיסוי
סכומים המתקבלים במסגרת תביעת כתובה עשויים להיות כפופים למיסוי. מומלץ להתייעץ עם רואה חשבון או עורך דין מס.
השפעה על זכויות סוציאליות
קבלת סכום גדול במסגרת תביעת כתובה עלולה להשפיע על זכאות לקצבאות או הטבות מסוימות. יש לבדוק את ההשלכות לפני הגשת התביעה.
סיכום
תביעת כתובה לאחר גירושין מהווה סוגיה מורכבת הנמצאת בצומת שבין ההלכה היהודית והחוק האזרחי הישראלי. מעמדה של הכתובה עבר שינויים משמעותיים לאורך השנים, בהתאם לתמורות חברתיות ומשפטיות.
מבחינה הלכתית, הכתובה מהווה התחייבות ממשית של הבעל לאשתו, המיועדת להבטיח את ביטחונה הכלכלי במקרה של גירושין או התאלמנות. בתי הדין הרבניים מפרשים את הזכאות לכתובה בהתאם למסורת ההלכתית, תוך התחשבות בנסיבות הגירושין, בהתנהגות בני הזוג, ובשאלה מי יזם את הגירושין.
במערכת המשפט האזרחית, הכתובה מוכרת כחוזה משפטי מחייב, אך פרשנותה מושפעת גם מחוקי המשפחה המודרניים, ובמיוחד מחוק יחסי ממון בין בני זוג. בתי המשפט לענייני משפחה בוחנים האם תשלום הכתובה במקביל לאיזון המשאבים יוצר "כפל פיצוי" לטובת האישה.
הזכאות לכתובה וגובה התשלום תלויים במספר גורמים: נסיבות הגירושין, התנהגות בני הזוג, הערכאה המשפטית שבה נידונה התביעה, מנהגי העדה, ומכלול ההסדרים הכלכליים בין בני הזוג. במקרים רבים, במיוחד בגירושין בהסכמה, האישה מוותרת על תביעת הכתובה במסגרת הסכם גירושין כולל.